ילדים בסיכון מוגבר:

רקע של אסתמה, צפצופים חוזרים, אטופיק דרמטיטיס (״אסתמה של העור״), תגובות אלרגיות קשות בעבר או לאחר חשיפה לכמות קטנה מאוד – הם סימנים של תגובתיות יתר של מערכת החיסון ומהווים גורמי סיכון לתגובה אלרגית משמעותית.

חשיפה:

במרבית המקרים של אנפילקסיס זוהתה חשיפה למאכלים (בוטנים/אגוזים, חלב, ביצי עוף, דגים ועוד, באכילה, מגע, או אפילו ריח), עקיצות, תרופות, לטקס (שרף גומי), או חומרים אחרים (יותר נדיר). בחלק מהמקרים, ובפרט בילדים עם אסתמה, לא הייתה חשיפה ברורה או רקע רגישות ידועה.

תסמינים חשודים:

אנפילקסיס יכול להתחיל עם סימנים עדינים ואז להידרדר – יש לשים לב להתקדמות ולמעורבות של יותר ממערכת אחת של הגוף. תוך דקות עד כשעתיים לאחר החשיפה, מופיע קושי נשימתי (קוצר נשימה/צפצופים) או שינוי במצב ההכרה (סחרחורת/עלפון/ישנוניות פתאומית), יחד עם מעורבות של העור (פריחה אדומה מפושטת עם נפיחות/גרד) או דרכי העיכול (נפיחות בשפתיים/גרד בגרון/הקאות/כאבי בטן).

טיפול:

יש לעבור הערכה מיידית ע׳׳י איש מקצוע (מד׳׳א/הצלה/מוקד רפואי הקרוב). מקרים חשודים מטופלים עם הזרקה תוך-שרירית (אפינפרין – (epinephrine במטרה לעצור את התקדמות התגובה. ילד עם רקע אלרגי קשה יכול, לפי הוראת רופא, להצטייד במזרק למתן עצמי של אפינפרין (תכשיר בשם אפיפן – (EpiPen שינתן בעת הופעת תסמינים חשודים. מיד לאחר ההזרקה פונים לבית חולים להשגחה צמודה לוודא שהתגובה חלפה לחלוטין. במקרה שלא ברור למה הרגישות, הילד יופנה למומחה אלרגיות לאבחון.

גם תינוקות?

כשליש מהילדים שמגיעים לחדרי מיון עם אנפילקסיס הם בני שנה עד שנתיים, ובודדים מתחת לגיל שנה. תינוקות נחשפים יותר (בטעות) לחומרים אליהם הם אלרגיים, ולא יכולים לדווח על תסמינים מורגשים. יש להיות עירניים דווקא לשילוב התסמינים (כיוון שהסמקה, פליטה, בכי צרוד וישנוניות מופיעים גם בתינוקות בריאים) ולהופעה פתאומית של ישנוניות, רפיון, או חיוורון.

תוכנית פעולה לילדים שכבר עברו אנפילקסיס:

יש להצטייד תמיד במזרק אפיפן, לדבר עם מטפלים/מחנכים על זיהוי אנפילקסיס וחשיבה של הזרקה ופינוי מהיר.

ילדים עם אלרגיה מסוכנת יכולים לחיות חיים רגילים לחלוטין כל עוד נמנעים מחשיפה ומוכנים לפעול בצורה ראויה ומהירה בעת תגובה אלרגית.